Srul
יש ממש מעט אנשים שכשאתה קורא את הכתיבה שלהם אתה יכול לשמוע אותם מדברים. עמוס עוז הוא כזה (למרות שכבר שנים שאני לא קורא את הספרים שלו) ועוד אחד כזה הוא שרול (יש לו גם שם מלא, אבל לא נביך אותו יותר מדי). שרול היה המנכ”ל של ב- uTOK, משהו שאני די חושב שהוא מצטער עליו (על התקופה ב- uTOK, לא על להכיר אותי ספציפית) ויש לו מן דיבור כזה שאי אפשר לטעות בו. שבוע שעבר שלחנו לו את הדראפט השני של סדרת המופת העתידית שלנו (פיטוסי הגדול, בשבילכם). ובלי להכנס לפרטי התסריט (זה עדיין טופ סיקרט וכל זה), הנה מבחר מההערות שלו:
- “האיפיון שלו כמזרח אירופאי עצוב לא משתלב עם הזיונים ועם הדתיות וזה לא מתיישב עם הדכאון ועם הערך העצמי – יותר מדי אבות טיפוס על אדם אחד. למרות שלא ציינתם מוצא הייתי בוחר לעצב אותו דווקא כפולני (בשביל הזיונים המיוסרים) או כצ’כי (בשביל הספקנות והיסורים העצמיים). כולם כמובן חושבים שהוא רוסי. זה מוציא אותו מכליו. הוא יכול להסביר שעות מה ההבדל. כמו-כן הייתי מדביק לו בעיית שתייה קטנה. אגב, בישראל זה מאד נדיר שעולה חדש יגיע לארץ עם עברית כזו שתאפשר לו לקפוץ כיתה פעמיים בתיכון, כלומר: לגמור תיכון בשנתיים. אני מציע שאת קפיצת הכיתה שלו הוא יעשה בגולה. בגימנסיה. אגב, אמא שלו אלמנה. יש לו בעייה עם דמות אב” - “הולד איט מן! זה מרדד את כל יתר הקונפליקטים ואתה מעתלם מזה בהמשך (כשאתה מונה את הדברים שהם “הקפידו לא לדבר עליהם”). זה מרכז העסק. זה אבי אבות האשלייה הבורגנית. הם הבוגר האחראי של כל החבורה הזו. הם מספקים את השקט הבורגני הנינוח. הסלון שתמיד אפשר לדבר בו ותמיד יש בו משהו לאכול אבל הם אשכרה לא מזדיינים וזה אוכל אותה (דימוי עצמי, נשיות, חוסר מימוש – זה מתיישב עם הרצון שלה לשנות קריירה) וגם אותו (חוסר חשק, עודף משקל, עצבנות, שתייה, משבר 40 מוקדם מדי (הכל שם מוקדם, יחסית לאחרים). הם אוהבים אחד את השני וזה תלוי מעליהם כמו ענן שרק הם מסוגלים לראות אותו. זה עוגן דרמטי מהורהר ושקט בתוך כל הרעש מסביב.”
ברור לי ששתי ההערות האלו הן קצת מחוץ לקונטקסט, כי קוראי הבלוג הנאמנים עדיין לא מכירים את הסדרה, אבל עדיין - למכירי ומוכירי האיש - ממש אפשר לשמוע אותו מדבר.